חיפוש

מה ההבדל בין מדיטציה להתמקדות?

בתור מי שמסתובבת כ"חוקרת" בעולם הזה ובוחנת את עולם הגופנפש, שאלתי את עצמי מה ההבדל בין מדיטציה להתמקדות. בשאלה הזו אני נתקלת לעתים גם מצד נשים שמתעניינות בתהליך משותף, בייחוד מצד נשים שהתנסו במדיטציות בעבר. במאמר זה אסקור את ההבדל בין מדיטצית קשב, שהיא המדיטציה הנפוצה יותר, לבין התמקדות focusing. אז מה ההבדל באמת? בשביל להבין את השונה, נתחיל קודם בדומה ובקרקע המשותפת שיש לשתי הגישות.


הדומה בין מדיטציה להתמקדות

נוכחות

הדבר המשמעותי והבולט שמשותף לשתי הגישות הוא יצירת ההפרדה בין החלק המתבונן שבאדם לבין החוויות שלו: תחושות, מחשבות, רגשות.


בשתי הגישות ישנה כוונה להניע את תשומת הלב מהזדהות עם חוויה כלשהי, אל ההתבוננות הסקרנית עליה. היכולת "לתפוס מרחק" מחוויה פנימית ולא רק להיות בתוכה, נקראת "נוכחות". נוכחות מאפשרת לנו להכניס מרווח נשימה ביננו לבין החוויה ובכך לאפשר לנו להכיר את עצמנו טוב יותר, לשים לב לאוטומאטים שעולים מתוכנו ואולי אפילו לבחור את התגובה. "אני" זה לא חוויה ספציפית שעולה מתוכי, ה"אני" שלי הוא יותר מסך חלקיי.

איכויות ההקשבה

בשתי הגישות ישנן איכויות ספציפיות המאפשרות הקשבה ייחודית לתכנים שעולים, בינהן סקרנות, האט וקבלה מלאה של כל חוויה שעולה, ללא שיפוטיות.


החיבור לגוף

גם במדיטציה וגם בהתמקדות, אחת הדרכים המשמעותיות לייצר נוכחות היא באמצעות החיבור לגוף. ההקשבה לתחושות הגוף היא שער עוצמתי הן לייצר הפרדה מהחוויה הפנימית והן לתפוס "נקודת קצה" בחוויה שעוזרת לנו לפתוח ולפרום אותה. בשתי הגישות ההקשבה לגוף לרוב נעשית בישיבה ובעיניים עצומות, אך אפשרית גם בעיניים פתוחות, או תוך כדי תנועה.


השונה בין שתי הגישות

ויחד עם כל החלקים המשותפים יש הבדלים בינהן. הבדלים שמבחוץ ומתוך קריאה עשויים להראות לא ברורים או זניחים, אך בתוך החוויה ניתן להרגיש את המשמעות שלהם.

הקשר האנושי

ההבדל המהותי ביותר בעניי בין מדיטציה להתמקדות, הוא הקשר האנושי.

מדיטציה היא פעילות שמתבצעת בעיקר בין אדם לבין עצמו. גם כשמתקיימת הדרכה חיצונית ואפילו כשהחדר מלא אנשים, עדיין האדם המודט מכונס בתוך עצמו ועובר את הפעילות לבדו.


בהתמקדות, אנחנו שניים.

התמקדות היא גישה שממוקמת על ציר היחסים, ולא רק אלו בין אדם לבין עצמו. בהתמקדות נמצא אתך אדם נוסף ש"מחזיק" אתך את המרחב, את החוויות שלך ואת היכולת לייצר נוכחות. הממקד אינו רק "מנחה", אלא שותף בתהליך של האדם, במובן הזה שהוא מעביר את החוויה של האדם דרכו ומהדהד אותה החוצה חזרה אל אותו אדם. בתהליך כזה, נוצרת מערכת יחסים חיצונית בין האדם למי שממקד אותו, מערכת כזו שמהדהדת פנימה אל תוך היחסים של האדם עם עצמו ועם החוויות שלו. הנוכחות של אדם נוסף שמלווה את התהליך הפנימי תורמת גם לתחושת ה"ביחד" והשייכות, ואף יכולה להגביר את היכולת להיות בנוכחות ולפגוש תכנים מורכבים או מאיימים יותר. ובקיצור? כמו שאמר ג'נדלין, אבי גישת ההתמקדות: "קשר אנושי קודם לכל".

איכות הקשר

יותר מאשר היכולת להקשיב ולהיות במודעות, ההתמקדות מבקשת לייצר יחסים שבהם יש באמת שותפות והסכמה להיות יחד בחוויה, וזאת מבלי שום כוונה "לפתור" או לשנות אותה. אם במדיטציה קלאסית המטרה היא לאפשר לחוויה לחלוף מבלי ש"נקשר אליה", בהתמקדות ישנה כוונה "להיות עם" החוויה והיא לווא דווקא שואפת "לפנות" מהמערכת תכנים שונים. אפשר לאמר שהתמקדות מביאה קבלה באמת רדיקאלית למה שעולה, כיוון שאין בה כוונה לשנות את החוויה של האדם, אלא להצליח להיות איתה. אחד הכלים המשמעותיים להסכמה להיות עם חוויה מסויימת היא האמפתיה. האמפתיה מתקיימת הן בין הממקד לאדם שמתמקד, והן בין מי שמתמקד לעצמו. אמפתיה היא איכות ספציפית שמאפשרת לא רק התבוננות, אלא תחושה של ביחד, גם בין האדם לבין עצמו. אציין שישנם זרמים שונים של מדיטציה שמטפחים איכויות דומות, כמו מדיטציות קוֹנְסְטְרוּקְטיביות שמבקשת לא רק להרחיב פרספקטיבה אלא גם מייצרת חמלה (שזו איכות שונה שיש בה כוונה ברורה לסייע לאחר ולשנות את החוויה שלו). לסיכום, רב הדומה בין שתי הגישות, מדיטציה והתמקדות, וגם מתקיים בינהן שוני מהותי - המיקוד במערכת יחסים ובקשר.


אוהבת, אורטל

11 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול